סמירניק נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1970) בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בנתניה מיום 29.8.13 (כב' השופט ה' גרובס), לפיו נדחתה תביעת המבקש בסך 13,000 ₪ והוא חויב בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪.

רקע התביעה הינו רכישת שני צינורות אמבטיה ע"י המבקש מהמשיבה. לטענתו, המדובר בשני צינורות זהים ואולם מדבקת המחיר עליהם היתה שונה, באחת היה נקוב סכום של 34.99 ₪ ובשניה – 39.99 ₪. דרישתו של המבקש לשלם את המחיר הנמוך גם בגין הצינור השני לא נענתה, והוא נדרש לשלם את הסכום הנקוב במדבקת המחיר של כל מוצר. בנסיבות אלה טוען המבקש כי המשיבה פעלה בניגוד לחוק הגנת הצרכן ועתר איפוא לחייבה בפיצויים לדוגמא בסך 9,000 ₪, הוצאות בסך 500 ₪ ועגמת נפש בסך 3,500 ₪, ובסה"כ העמיד תביעתו על סך 13,000 ₪. עוד יצויין כי קודם להגשת התביעה פנה המבקש למועצה לצרכנות ואולם בטרם הושלם הטיפול בה, ביקש את הפסקתו שכן הגיש תביעה באופן עצמאי.

בית המשפט קמא, לאחר ששמע את עדויות הצדדים, החליט לדחות את התביעה, משמצא שאף אם כל העובדות הנטענות על ידי המבקש היו נכונות, התביעה מופרזת ומוגזמת ואין לה כל קשר עם המציאות (ש' 12 לפסה"ד). בית המשפט קמא קבע כי לא מצא שהנתבעת הפרה את חובותיה על פי החוק, ואף אם היה כן, אין במקרה זה הפרה המזכה את המבקש בפיצויים לדוגמא, זאת משמכרה המשיבה את הטובין במחיר שהוצג עליהם. כן לא קיבל בית המשט קמא את טענת המבקש לעגמת הנפש בגין העיסקה ולא מצא כל פגם בהתנהלות המשיבה.

תמצית טיעוני המבקש היא, כי המדובר בשאלות משפטיות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית ומשפטית, ומן הראוי שתינתן הלכה פסוקה ברורה בנוגע לתנאים הנדרשים להפעלת הוראות חוק הגנת הצרכן. לטענת המבקש, תוצאת פסה"ד שניתן כפי שהוא, עשויה להיות תוצאה עונשית חמורה כלפי המשיב כפרט וכלפי ציבור הצרכנים ככלל ו"פגיעה דרמטית בזכויות הנאשם ובדיני הראיות" (כך במקור - ס' 4 לבקשה). לגופם של דברים טוען המבקש, כי המדובר במוצרים זהים עליהם היתה מודבקת מדבקה שבה המחיר היה שונה ושם מוצר שונה. המבקש טוען כי בניגוד לטענת המשיבה למועצה לצרכנות כי ביקשה לפנים שורת הדין להשוות את מחיר המוצר ואולם לא הצליחה לאתרו, לא התבקש כלל למסור פרטים ואף תשובת המשיבה למועצה לצרכנות התקבלה לכשעצמה באיחור. בהמשך בקשתו מפרט המבקש את סעיפי החוק השונים ואת הפרת חובות המשיבה על פיו, תוך שבית המשפט נמנע מהתייחסות ראויה לפרשנותם. גם התנהלותו של בית המשפט קמא באה במניין טיעוני המבקש, ובה קובל הוא על מתן פסק הדין כ – 45 יום לאחר הדיון שהתקיים ביום 15.7.13, ללא נימוק ובטענה להתנהלות לא רצינית מצידו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין ובפרוטוקול הדיון קמא, לא מצאתי להעתר לה. כידוע, משמדובר בקביעות עובדתיות המבוססות בין היתר על התרשמות הערכאה הדיונית, הרי שהכלל הוא הימנעות ערכאת הערעור מהתערבות בממצאים אלה, אלא במקרה חריג, שאינו מתקיים בענייננו. לא שוכנעתי בטענת המבקש, כי המדובר בשאלות משפטיות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית, וכי לא קיימת הלכה פסוקה ברורה בנוגע לתנאים הנדרשים להפעלת הוראות חוק הגנת הצרכן. בחינת נסיבות העניין מלמדת, כי המדובר במקרה קונקרטי, שאינו חורג ממערכת היחסים שבין הצדדים לתיק, ולא מצאתי כי קיימת דווקא בו חשיבות ציבורית גדולה עד כדי סטיה מהכלל המקובל באי מתן רשות ערעור על פסקי דין בתביעות קטנות, אלא במקרים חריגים. בהנתן העובדה כי המבקש שילם את המחיר הנקוב על כל מוצר, ומשקיבל ביהמ"ש קמא את טענת המשיבה כי ביקשה להשיב לפנים שורת הדין את סך ההפרש של חמשת השקלים, הרי שמסקנותיו של בית המשפט קמא על רקע הדברים שהובאו לפניו סבירות בהחלט ואין מקום להתערב בהן.

זאת ועוד, אין לשכוח את תכלית ההליך מושא הנדון, שנועד לפשט, ליעל ולהנגיש את בירור המחלוקת בין הצדדים באופן מהיר ותכליתי, ובמקביל, מנחה תכלית זו גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק דין. כזו תהיה מוצדקת איפוא רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניו של פסק הדין או כשהמדובר בשאלה עקרונית. לא מצאתי כי זה המצב בענייננו.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: